זקנה בראי החוק

זקנה בראי החוק

חפש מרכז
צור קשר
זקנה בראי החוק
זקנה בראי החוק
"אין זקן אלא מי שקנה חוכמה", טענו חז"ל. אך הזקנה כתופעה סוציולוגית כיום אינה מאופיינת דווקא בחוכמתו של האדם הזקן ואף לא בניסיון החיים שרכש, אלא להיפך- בחדלונו:
חולשתו הגופנית של הזקן, הוצאתו ממעגל התעסוקה והדרתו ממוקדי הכוח החברתיים ולעיתים אף בתשישות מנטאלית. בהמשך לכך עולה, כי קבוצות חלשות או כאלה הסובלות מהגבלות פסיכו- סוציאליות הן, מעצם אופיין, פגיעות יותר לאלימות והזנחה. לפיכך נראה, כי כלל החוקים אשר עוסקים בתחום הזקנה מתמקדים בצדדים החלשים הקיימים בזקנה ובאים לתמוך ולהגן על הקשיש.
בכתבה זו, יוצגו תחילה חוקים וזכויות המתייחסים לבני גיל הזהב ובהמשך יוצגו חוקי הגנה על קשישים.

חוקים המתייחסים לבני גיל הזהב

1. חוק האזרחים הותיקים תש"ן - 1989
חוק האזרחים הותיקים מקנה הטבות שונות לאזרחי ישראל אשר הגיעו לגיל פרישה. בין ההטבות: הנחות בתשלומי ארנונה, הנחה בתשלום אגרת הטלוויזיה, הנחה בתשלום ההשתתפות ברכישת תרופות, הנחות שונות בכניסה למוזיאונים, גנים לאומיים ושמורות טבע וכן בדמי נסיעה באוטובוסים וברכבת.

2. חוק גיל פרישה תשס"ד - 2004
חוק גיל פרישה החדש אשר התקבל בשנת 2005 קבע רף גילאי חדש, גבוה יותר, בו רשאים עובדים-נשים וגברים לפרוש מעבודתם. בנוסף, נקבע גם גיל המקסימום וגיל המינימום לפרישה, במקרים מיוחדים שבהם עובד/ת יכול/ה ורוצה להמשיך בעבודה ובמקרים אחרים שבהם מתאפשרת פרישה מוקדמת, בהתאם להסדרים פרטניים בין עובדים למעסיקים.

3. חוק הביטוח הלאומי (תשי"ד - 1953)
מטרתו של חוק הביטוח הלאומי הוא להבטיח לאוכלוסיות חלשות, ביניהן: זקנים, מובטלים, חסרי בית וילדים במצוקה, בסיס כלכלי להמשך קיומם. כל אזרח במדינת ישראל שמלאו לו 18 חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי.
הזכות לקצבאות זקנה, שארים והשלמת הכנסה
אחת מתוכניות הביטוח הסוציאלי הראשונות שאומצו במסגרת חוק הביטוח הלאומי בישראל הייתה הזכות לקצבאות זקנה. קצבאות הזקנה, מבוססות על עיקרון של כיסוי אוניברסאלי ואינן מותנות בהוכחת נזקקות כלכלית. הזכות לקבל קצבאות אלו כוללת שלוש דרישות בסיסיות: תקופת אכשרה (פרק זמן מינימאלי של תשלום דמי ביטוח), הגעה לגיל פרישה ותושבות במדינה.

חוקי הגנה על קשישים

1.חוק ביטוח סיעוד (1988)
חוק הסיעוד קובע כי חובתה של המדינה לדאוג לרווחתם ולאיכות חייהם של קשישים, אשר מתגוררים בקהילה, המוגבלים בפעולות היום –יום שלהם. שיעור הגמלה נקבע לפי מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת או לפי מידת ההשגחה שהוא זקוק לה.

2. חוק העונשין, פגיעה בחסרי ישע, תיקון 26 (התש"ן, 1989)
חוק זה בא להגן על חסרי ישע. במסגרת החוק ישנה התייחסות לחובת דיווח על התעללות בקשישים בבית או במוסד. החוק מונה סדרה של עבירות פליליות הנוגעות לקשיש והעונשים החלים עליהן. בנוסף, קיים פירוט מי חייב בדיווח ומה הם העונשים על אי דיווח.

3. חוק למניעת אלימות במשפחה (התשנ"א - 1991)
מטרתו של חוק זה הינה הגנה נוספת על קשישים שהינם קורבנות לאלימות. החוק מאפשר הרחקה פיסית של בן המשפחה המתעלל מהקשיש על ידי צו בית משפט. חוק זה הינו תרומה חשובה להגנה על זקנים חסרי ישע הנופלים קורבן לאלימות מצד קרובי משפחותיהם. הרחקת האדם האלים מהבית לחודשים אחדים יוצרת מצב חדש המאפשר להגן על הזקן הפגוע, להרגיע את הקשיש והמשפחה ולבנות תכנית טיפולית.

4. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב - 1962)
החוק מעניק הגנה משפטית במקרים שבהם הקשיש אינו מסוגל לדאוג לענייניו. מטרת החוק הינה להגן על הקשיש מפני ניצול כלכלי או התעללות. למעשה, החוק קובע כי בית המשפט לענייני משפחה יכול למנות אפוטרופוס לקשיש (או לכל אדם אחר אשר עקב מצבו הרפואי או הנפשי אינו מסוגל לדאוג לענייניו), באופן זמני או קבוע.

5. חוק הגנה על חוסים (תשכ"ו - 1966)
מטרתו של חוק זה הינה להגן על קשישים המוגדרים "חוסים". כלומר, קשישים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם. אדם האחראי על החוסה ואינו דואג לו יואשם בפלילים ויוענש בחומרה. כמו כן, החוק אומר כי חלה חובת דיווח במידה וישנו חשד להתעללות בזקן. פקיד הסעד, במקרה זה, רשאי לכפות כל טיפול, רפואי או נפשי, על הזקן גם אם הוא או האחראי עליו מתנגדים לכך.

6. חוק פיקוח על המעונות (תשכ"ה- 1965)
החוק חוקק בשנת 1965 ומטרתו להגן על קשישים השוהים במוסד. במסגרת חוק זה, מוסד חייב בקבלת רישיון מטעם משרד העבודה והרווחה לשם הפעלתו. חוק זה בא להבטיח את רווחתם ומילוי כל מחסורם של הקשישים השוהים במוסדות, על ידי קביעת נורמה ברורה לטיפול בהם. אי מילוי אחר אותם תנאים, יביא לביטול רישיון וסגירת המוסד.

7. חוק הבנקאות – חובת דיווח על ניצול כלכלי
בשנת 2007 הוגשה הצעת חוק שבעיקרו דיווח על כל חשד לביצוע עבירה בחשבונו של הקשיש או ניצול לרעה של כספו (הדיווח יועבר לפקיד סעד או למשטרה).

8.חוק תיקון דיני משפחה (מזונות), 1959 – תשלום מזונות להורים קשישים
חוק זה מגדיר את אחריותם הכלכלית של בני המשפחה לסייע בפרנסת קשיש שאיננו יכול לדאוג לצרכיו. למעשה, החוק מגדיר כי אחריותו של אדם איננה מסתכמת בדאגה לרווחת ילדיו ואשתו אלא גם לבני משפחה נוספים כמו הוריו, הורי אשתו והורי הוריו. יש לציין, כי יישום החוק ואכיפתו הם נדירים, מאחר ובהפעלת החוק מעורבים היבטים פסיכולוגיים ומשפחתיים שליליים אשר נלקחים בחשבון על ידי העובד הסוציאלי הנדרש לטפל בקשישים.

לסיכום
יש לציין, כי הטענה העיקרית בספרות המקצועית שעוסקת בנושא היא, שאלימות כלפי קשישים לא תפסק רק מפני שיש חוק שאוסר זאת, אף אם החוק יושם כהלכה. לאור כך, נראה כי בפני נותני השירות וההגנה לקשישים ניצב האתגר לבנות תכניות יישוג (reaching out), אשר יאתרו את הקורבנות ויעזרו להם למצוא פתרונות הולמים, שיאפשרו להם לחיות את חייהם בכבוד ללא חשש מאלימות מצד בני משפחתם ואחרים.
לוגו אתר בטעינה
כל הזכויות שמורות לעמל ומעבר | מפת האתר