מי מטפל במשפחה המטפלת ?

מי מטפל במשפחה המטפלת ?

חפש מרכז
צור קשר
מי מטפל במשפחה המטפלת ?
מי מטפל במשפחה המטפלת ?
במאה החולפת התרחשו בעולם המערבי מהפכות חברתיות, תעשייתיות וכלכליות, שהביאו לעליה משמעותית בתוחלת החיים ומכאן לגידול מואץ בהזדקנות האוכלוסייה.
תופעות אלו יצרו מצב של עליה חדה בשיעור הקשישים הזקוקים להשגחה, לטיפול ולעזרה בתפקוד היומיומי, והגבירו את הצורך בתוספת משמעותית של מטפלים לשם קיום אורח חיים תקין במסגרת הקהילה.
מרבית הקשישים במדינת ישראל מטופלים במסגרת הקהילה. לרוב, משפחות מתקשות לטפל בקשישים ולכן נזקקות להעסיק מטפל בבית ההורה הקשיש.
הכנסת מטפל לבית כרוכה פעמים רבות בקשיים שאם צופים אותם מראש ניתן להתגבר עליהם ולחסוך עוגמת נפש וחוסר שביעות רצון.

למרות שכולנו מכירים את תהליך ההתבגרות והזיקנה, ומלווים מקרוב דמויות אהובות שחוות את התהליך, קיים מנגנון הכחשה שמונע הכנה מוקדמת. אף אחד לא מכין את עצמו לשלב הטיפול בהורה סיעודי למרות שלעיתים הכתובת כבר על הקיר. ישנו מנגנון הדחקה שמספק באופן לא מודע הסברים רציונאליים לעובדות וכך, בן משפחה קרוב לא יתייחס לתופעות כמו : איבוד זיכרון, קשיים בתנועה, בלבול, חרדות וכיוב'. תופעות המעידות על ירידה במצב הקוגניטיבי והפיזי.

אנו מחלקים את תהליך הטיפול בקשישים ל – 6 חלקים :
  • מיפוי הצרכים.
  • בניית תכנית טיפול.
  • כניסה למערך הטיפול.
  • תחזוקה וטיפול.
  • משוב ובקרה.
  • פרידה.

אנשי מקצוע בעמל ומעבר, שהוכשרו לתת מענה בתחום הטיפול בקשישים, יוכלו להדריך את בני המשפחה, להראות להם את הסימנים ולהסביר את המשמעות ואת הצורך הטיפולי הנדרש. יחד ניתן לבנות תכנית טיפול שתתן מענה לצרכים הקיימים היום ותהווה תשתית לצרכים העתידיים שהרי אנו נכנסים למסלול פתלתל, סבוך אשר איננו יודעים כיצד ובאיזה קצב יתפתח.
הכניסה למערך הטיפול היא השלב הקריטי בביסוס הקשר מטפל – מטופל. לעיתים, בשל כניסה לא נכונה למערך הטיפול צפויות בעיות שילוו את הקשיש ומשפחתו במשך תקופה ארוכה. כאן נבנה האמון הבסיסי, היכולת להישען ולקבל עזרה והיכולת לשתף אדם זר בתהליך כואב וקשה תוך חשיפה ואינטימיות פיזית ורגשית.

בשלב זה חשוב שבני המשפחה המלווים את הקשיש יבחרו נציג שיהיה מקובל ויביע את עמדת המשפחה וכמו כן יהיה פתוח לקבל חוות דעת מקצועית חיצונית ולעזור בסנכרון כל הגורמים המטפלים.

קשישים רבים מגיעים אל שלב הטיפול כשהם מוטרדים. מרביתם חווים תהליכי אובדן : אובדן של יכולות פיזיות, אובדן זיכרון, אובדן של חברים ולעיתים אובדן של בן/בת זוג. תחושות נוספות שמלוות את הקשישים הן : תסכול, תחושת חוסר אונים, בלבול חיצוני שנובע מהשינויים הרבים סביבם, כעס שמופנה לבני המשפחה או לגורמים המטפלים, הסתגרות וחוסר רצון לשיתוף פעולה, חשדנות ועוד.

תחושות אלו יוצרות דפוסי התנהגות שלעיתים סותרים את כוונת הקשיש. לדוגמא : קשיש מבולבל ומתוסכל שחווה פטירת בת זוג, יתרגם את תחושותיו לכעס ומרירות ויגרום להתרחקות בני המשפחה והחברים ממנו. דווקא כשהוא צריך יותר מתמיד את התמיכה, החום והקרבה. דפוס התנהגות זה מרחיק את הדמויות המוכרות ויוצר חיץ בינו ובין העולם. המצב מחמיר כאשר בני המשפחה אינם מבינים את המניעים להתנהגות זו ונוצר כעס הדדי וריחוק שלעיתים קשה לגישור.
כאשר מעורב איש מקצוע בתהליך, הוא יזהה את דפוס ההתנהגות והתחושות הסובייקטיביות שגרמו לו, וכך ניתן יהיה להפחית התנגדויות ולרכך את המפגש עם משהו חדש.

בשלב הזה חשוב לעשות בירור צרכים ולהבין את סדרי העדיפויות. מרבית הקשישים שנחשפים לראשונה לעולם הטיפול, מסתייגים מהכנסת אדם זר לביתם ומהחשיפה האינטימית. במקרים כאלו, יש ליצור הכנה ולהגדיר את תפקיד המטפל/ת בליווי ועזרה בדברים טכניים (קניות, בישול, ליווי וכו') וכאשר מתהווה הקשר בין המטפל/ת למטופל/ת להכניס מרכיבים נוספים בטיפול כמו רחצה, הלבשה וכו'.

חשוב להדגיש בפני בני המשפחה כי הטיפול אינו נועד להחליף אותם. האחריות לטיפול, לבית, למוצרי מזון ולהתנהלות כולה, היא בידי המשפחה.

שלב מכריע נוסף הוא שלב התחזוקה והטיפול. יש לזכור כי למטפל/ת צרכים ויכולות מוגבלות. ניצול המטפלים יביא לתסכול ושחיקה ויפגע בקשיש. חשוב להקפיד על תנאי עבודה הולמים, יחס נאות ומכובד וסיפוק הצרכים הבסיסיים של המטפל/ת. מתן משוב לטיפול ושקיפות בין הצדדים יעזרו בהתאמת הציפיות בין כל הגורמים המעורבים בטיפול.

העבודה כמטפל/ת סיעודי/ת היא קשה, תובענית ולא תמיד מתגמלת. נדרשות איכויות אנושיות, סבלנות ואמפטיה בצד יכולת פיזית לעבודה מאומצת. חשוב להקפיד על כך שהמטפלים יצאו לחופש כנדרש. החוק מחייב הוצאת העובד לחופש, ומעבר לכך במיוחד עבור מטפלים, משמעותית האפשרות ליצירת ונטילציה, למפגש עם אנשים אחרים ו"נוף" שונה מבית הקשיש והמנוחה לגוף ולנפש.
ככל שהמשפחה תופסת את הוויית המטפל כחלק מהמכלול הטיפולי ואף כחלק מהמשפחה, כך הטיפול מוצלח יותר, נמנעות בעיות בקשר הטיפולי והקשיש זוכה לטיפול איכותי יותר.

כאמור, הזיקנה מביאה איתה, נוסף לשינויים התפקודיים, הרבה תסכול וכעס. ככל שהפער בין היכולות הקודמות, התפקוד והמעמד בגיל צעיר לבין מצבו הנוכחי של הקשיש גדול, כך גדל בהתאמה גם התסכול והליקוי בתפקוד. אנשים שמרבית חייהם היו יצרניים לחברה, עבדו, שרתו את המדינה וזכו למעמד של כבוד עלולים להגיע לתחושת אבדן עצומה כאשר הם משנים את מעמדם. כאשר הם הופכים לתלויים בזולת, כאשר עצמאותם מוטלת בספק וכמובן כאשר הם חשים שכבודם נפגע.
לוגו אתר בטעינה
כל הזכויות שמורות לעמל ומעבר | מפת האתר