מצב העניינים הנוכחי

מצד אחד כולנו רגילים לשמוע על פיצוץ אוכלוסין ועל כך שאין מספיק משאבים לכולם. מצד שני, במדינות רבות כבר חלה ירידה משמעותית בפריון. המשמעות היא שמתישהו פיצוץ האוכלוסין ייעצר לטובת התכווצות האוכלוסייה, עם מספרים גדלים והולכים של בני הגיל השלישי.

העולם עומד בפני היפוך דמוגרפי מהגדולים בתולדותיו - פריון נמוך, הזדקנות והתכווצות האוכלוסייה. זה קורה כבר כיום. אם קצב הריבוי הנוכחי ימשיך באותה מתכונת עד שנת 2100, אוכלוסיית סין תתכווץ במחצית (800 מיליון בני אדם); אוכלוסיית דרום קוריאה תתכווץ ב-63 אחוזים; יפן ופולין במחצית; איטליה ותאילנד ב-44 אחוזים ומדינות מזרח אירופה ב-40 אחוזים.

אנחנו, בני האדם, משמשים תשתית ובסיס לכל דבר בחברה האנושית. אנחנו כוח העבודה, המצביעים בבחירות, החיילים ונותני השירותים השונים להם כולם זקוקים. עד אמצע המאה ה-21 יהיו יותר אנשים בני 60 ומעלה מאשר בני 14 ומטה. אומנם הדמוגרפיה הזו מתנהלת בצורה די דטרמיניסטית, אך אין זה אומר שאי אפשר להגיב בהתאם למצב.

תכנון לעתיד של היפוך דמוגרפי

אז איך אפשר להגיב לעתיד עם אוכלוסייה קטנה יותר ומבוגרת יותר?

אפשרות אחת - להמשיך במצב הקיים

לטמון את הראש בחול ולהמשיך לחיות כאילו אין בעיה. במודל מסוג זה מדינות מסוימות בוחרות לעודד ילודה באמצעים שונים, ובדרך כלל זה מתבטא במתן כספים. דרום קוריאה הוציאה מעל 200 מיליארד דולר ב-16 השנים האחרונות, ולמרות זאת קצב הילודה שם נמצא בירידה תלולה (ילד אחד לאישה בממוצע). בישראל, לעומת זאת, הילודה גבוהה מכל מדינות ה-OECD.

בנוסף, במודל הזה הכלכלה ממשיכה להניח שיתקיים גידול אינסופי באוכלוסייה, מה שיצריך גידול מתמיד בחוב כדי לשלם על ההוצאה הציבורית. דמי הביטוח הלאומי וקצבאות הסיעוד והתמיכה יצומצמו בהתאם לצמצום במספר האנשים העובדים, לעומת גידול במספר הפנסיונרים שפרשו מעבודה. זה קורה כבר כיום במערב אירופה, שם במדינות מסוימות יש כבר רק 2 עובדים לכל פנסיונר. בישראל כבר צומצמה הקצבה החודשית בביטוחי הסיעוד של קופות החולים.

התוצאה: קריסת מערכות שתוביל לפחות עובדים, יותר פנסיונרים עם פחות כסף למחיה, חוסר בחיילי צבא, יוקר מחיה גדל וכן הלאה.

אפשרות שנייה - לפחד מהעתיד

במצב כזה ככל הנראה תילקח מאיתנו השליטה בשאלה כמה ילדים נביא לעולם ומתי. דבר זה קורה בדרך כלל ב"קלות" רבה יותר במדינות לא דמוקרטיות; ואכן לפני 20 שנה, כמעט כל המדינות המזדקנות כיום - היו דמוקרטיות. כיום רבע מהן, אלו עם גיל חציוני של 35 ומעלה, אינן חופשיות עוד.

שליטה בילודה היא לא תחזית אפלה של סרטי מדע בדיוני. כאשר צ'אושסקו עלה לשלטון בשנות ה-60, הוא אילץ ילודה באמצעים פולשניים. הפריון אכן קפץ מעלה באופן זמני, אך תוך סיכון הנשים והילדים, שחלקם ננטשו בבתי יתומים. בעולם מפוחד, יש אחיזה קשה יותר בהגירה, דבר שנובע משנאה וסגרגציה ככל שהאליטות פוחדות שיוחלפו על ידי אנשים שאינם דומים להם.

נקודה נוספת היא צמצום בשיתופי פעולה בינלאומיים. ככל שהאוכלוסייה מתבגרת ומתכווצת, היא מאבדת את הרצון והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה ומחוץ לגבולות הפוליטיים והמדיניים. קשה יותר להסכים על נושאים כגון מגפות עולמיות, שינויי אקלים ונושאים חוצי-גבולות.

אפשרות שלישית - לפתח עמידות

זה העולם שנרצה לחיות בו. כל מדינה מנסה להביא אליה כישרונות חדשים מקצווי תבל, ולהניח בצד מחלוקות פנימיות ושיוכים לאומיים ופוליטיים. התכווצות האוכלוסייה היא העתיד שלנו, אך מקומות מסוימים קרובים לכך יותר מאשר אחרים. מדינות בהן עדיין יש גידול באוכלוסייה, יכולות ליהנות מהתועלת הטמונה בכך ועל הדרך לספק תועלת גם לכלכלה העולמית. הגירה היא אמצעי שיכול לעודד ילודה, כפי שקרה בקנדה ב-2022: 96% מהגידול באוכלוסייה נובע ממהגרים.

למרות שכיום מדברים לא מעט על מעבר לשבוע עבודה של 4 ימים, בעולם מתכווץ ומזדקן זה לא יהיה אפשרי. בכמעט מחצית ממדינות ה-OECD, פחות מעשירית מבני ה-65 עדיין עובדים. בעולם שרוצה לפתח עמידות בפני התכווצות והזדקנות האוכלוסייה, כולם יצטרכו לעבוד יותר.

מחקרים מעידים שעדיף להמשיך לעבוד גם בגיל מבוגר במקום לצאת לפנסיה, מכיוון שזה משפר את הבריאות הנפשית והפיזית (ובהחלט עדיף על לנסות להכתיב ילודה מלמעלה). גם נושא הצריכה האישית ייאלץ לתת את הדין - ולא רק בשאלה כמה מאיתנו צורכים, אלא גם איך.

מדינות שכבר עומדות כיום בפני היפוך דמוגרפי, צריכות לתת את הדעת על כך וליצור מערכות מתאימות שיספקו מענה ותמיכה לנוכח השינויים. בעוד שבמדינות כמו אירלנד, בריטניה וגרמניה, מספרם של בני 60 פלוס יוכפל מ-15 ל-30 אחוזים תוך 70 עד 90 שנה - במדינות כגון הודו, מקסיקו, אירן ותאילנד זה יקרה תוך 19 עד 34 שנה.

קבוצת בני 65 עד 74 כוללת כל כך הרבה אנשים כיום, עד שאם הם היו מקימים מדינה - היא הייתה המדינה השלישית המאוכלסת ביותר בעולם. עד אמצע המאה קבוצה זו תגיע לכדי 800 מיליון בני אדם בעולם. עלינו להוציא את הראש מחול, להפסיק לפחד ולהתחיל להתכונן לעולם קטן ומבוגר יותר מבחינת אוכלוסייה. זה אפשרי.

מבוסס על הרצאת טד